לפעמים עולות בי מחשבות
על אותה אחת שכבר לא מאמינה
ועל זאתי שכבר מזמן ויתרה
על האחת שכבר הגיעה למשקל היעד
אבל עדיין מרגישה שמנה
ועל זאת שמספרת לעולם
שחיים רק פעם אחת
אבל עמוק בתוך עצמה
היא כבר מזמן מרגישה מתה.
על האחת שקמה בבוקר
עם החלטה גדולה
אבל שוב מגיע הערב
וכל ההחלטות חוזרות למגירה
על האחת שהיא לביאה בעסק
אבל כשזה מגיע להשקיע בעצמה
היא מרגישה שפן קטן.
על זאת שתשקיע את חייה בילדה שלה
תבשל להם, תטפח ותדאג להם
אבל לא תצליח לשכפל זאת על עצמה
על האחת שמספרת שהיא כבר לא מתעסקת עם המשקל
אבל המחשבות עליו תופסים לה את כל החלל.
על האחת שנותנת לכל העולם
אבל אין לה 10 דק לחתוך סלט.
ועל זאת שבינה לבין הביטחון
מפרידים קילו בודדים.
אני חושבת על זאת ועל זאת ועל זאת
ומייחלת עמוק בליבי שכולנו נמצא
את בית האהבה הפרטי שלנוכי כשנגיע לבית שלנו
נוכל לא להרגיש זרות בתוך עצמנו
ונוכל לצמוח לאן שרק נרצה.
חיבוק ממני
ליב
