הגענו – לצעירה בת 100
נכנסתי וראיתי אותה
מריה- צלולה.חדה.מצחיקה.
עירנית וחיונית.

היא ביקשה מאחת מבנותיה
להראות לי את הבגדים
שעיצבה ותפרה בעצמה
אחכ ביקשה שילבישו אותי

במשך עשרים דקות
הן מלבישות אותי כולל
סטיילינג מוקפד לפי
ההוראות שנתנה
מריה המופלאה
האמא בת ה-100

באותם הרגעים
התפרקתי בבכי
הרגשתי שהאגדה
קמה לתחייה

כל מה שידעתי.למדתי.ראיתי
על הדף היבש
לבש חיים אמיתיים
מרגשים. אחרים.

הם סבבו אותה
רחשו לה יראת כבוד
ששייכת לבת אצולה

היא בת 100
עם ברק בעיניים של ילד קטן
שזה עתה קיבל צעצוע חדש

הידיים שלה היו חמות נעימות
ומלאות חיים.

היא יכלה לשבת ולשתוק
היא יכלה לשבת ולהתבונן
היא יכלה אבל
היא לא עשתה זאת

במקום זה
היא דיברה בתשוקה
ובהתלהבות
סיפרה עם עיניים בורקות על
הדברים שלה על האיכויות שלה
עליה עצמה.

כל כך שמחה לראות שבאנו

ואז היא שאלה אותי-
שאלה שהצלחתי לעכל 
רק כשיצאתי משם:
"מתי אבוא לבקר שוב?!"

שאלה שלא שייכת לבת 100
אלא רק למי שיש נפש נצחית
וצעירה לנצח.

אחד הדברים שלמדתי מהאנשים הבריאים בעולם
הוא שלא חשוב עד איזה גיל אחייה
חשוב שארכוש כבוד לרגע המיטיב הזה

הלכתי לפגוש בת 100
שהסבירה לי בלי מילים

שהאיכות היא סך הרגעים
בהם אני חיה באמת.
ליב